| |
|
הרשם לקבלת הניוזלטר שלנו! אנו מתחייבים שלא לעשות שימוש לרעה בכתובת הדואל שלך או להעבירה לצד שלישי.
|
|
|
איגוד הסופרים
סופרי ישראל
משתתפים באבלה של חברתנו
המשוררת ד"ר פנינה פרנקל
בהילקח ממנה בעלה
יהושע פרנקל
המשפחה יושבת שבעה
עד יום שישי (12.03)
בבית האבלים
רחוב גרינברג, 5
אזורי חן, תל-אביב
איגוד כללי של סופרים בישראל
|
|
|
אירוע לכבוד ספרו החדש של ד"ר חיים נגיד |
| |
|
רפאל אליעז שני שירים
מתוך הספר "כשהגוף חולם", מקבץ שירי רפאל אליעז
בהוצאת ספרא
החייט הכחול
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל
וְכָךְ הָיוּ עֵינָיו בְּיוֹם שַׁבָּת.
בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיוּ עֵינָיו
שְׁקוּעוֹת בְּתוֹךְ הַבַּד
וְכָל אֲשֶׁר הָיָה שַׁיָּךְ לְאַבָּא
הָיָה, בְּדֶרֶךְ-כְּלָל, שָׁחֹר:
מִלִּים שְׁחֹרוֹת יָצְאוּ מִפִּיו,
וְחִיּוּכִים שְׁחֹרִים עַל שִׂפְתוֹתָיו.
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל.
מִשֶּׁהִשְׁחִיל בְּקִפּוּלֵי הַבֶּגֶד
מַחַט שֶׁל כֶּסֶף קְטַנְטַנָּה
הָיָה נִשְׂרָט הַסִּיד שֶׁבַּתִּקְרָה
וּלְאֹרֶךְ הַקִּירוֹת הָיוּ
חוּטִים שֶׁל דָּם רוֹקְמִים
פְּרָחִים דַּקִּים וּמְשֻׁנִּים:
מֵעֵין אָבִיב שֶׁל חַיָּטִים.
עָמַד אָבִי בְּפֶתַח הַחֲנוּת,
סִלְסֵל שָׂפָם שֶׁל עֲלוּקָה
וְהַרְפַּתְקוֹת חַיָּיו הַנִּפְלָאִים
סִפֵּר לְכָל בָּאֵי בֵּית-הַמְּלָאכָה.
בְּהִתְבַּשְּׂמָם מִסִּפּוּרָיו,
שֶׁרֵיחַ הַמַּגְהֵץ עָלָה מֵהֶם,
הָיוּ חוֹמְקִים הָרְחוֹבָה
וּמְחַפְּשִׂים אֶת רִיסֵיהֶם הַחֲרוּכִים
בַּזְּגוּגִיּוֹת שֶׁל חַלּוֹנוֹת הַשּׁוּק.
בְּיוֹם שֶׁל חֹל הָיָה אָבִי
מַלְבִּישׁ נַעֲרֵיהֶם שֶׁל עֲשִׁירִים
וּבְשַׁבָּת הָיָה מַטְלִיא
חֲלִיפָתוֹ הַיְּחִידָה
וְאַגַּב כָּךְ הָיָה הוּא נֶאֱנָח
וְדַעְתּוֹ נוֹתֵן
עַל נְעָרָיו שֶׁלּוֹ הָעֲרֻמִּים.
לוּא כָּל הַיְּלָדִים שֶׁאֲהֵבוּהוּ,
הָיוּ חוֹלְקִים כָּבוֹד אַחֲרוֹן לוֹ,
הָיְתָה דַּרְכּוֹ לַקֶּבֶר רְפוּדָה
כְּמוֹ מַרְבַד-טְלָאִים סַסְגּוֹנִיִּים.
בָּנָיו הַיְּתוֹמִים, שֶׁלֹּא זָכוּ
לְבֶגֶד חַג בְּמוֹעֲדָם,
שֶׁלֹּא יָרְדוּ לְעֹמֶק עִצְּבוֹנָם
שֶׁל חַיָּטִים כְּחֻלִּים,
דְּמָעוֹת שֶׁל כַּפְתּוֹרִים הִזִּילוּ
וְנִפְרְדוּ מֵעֲפָרוֹ לָנֶצַח.
אָבִי הָיָה חַיָּט כָּחֹל
וּפַעַם בְּשָׁנָה הָיָה אָדֹם.
בְּיוֹם אֶחָד בְּמַאי
הָיָה תּוֹקֵעַ אֶת הַמַּחַט
בְּתוֹךְ כָּרִית קְטִיפָה קְטַנָּה
וְשָׁר עִם עֲמִיתָיו הַחַיָּטִים:
"אָנוּ תּוֹפְרִים תַּכְרִיךְ שֶׁל שַׂק
לְעוֹלָמֵנוּ הַיָּשָׁן..".
כְּשֶׁקּוֹלוֹ טִפֵּס עַד לְפַאלְסֶט,
הָיָה שָׂמֵחַ וְנִלְהָב
וּבְהַרְכִּינוֹ גּוּפוֹ הַדַּק עָלַי
עַל דַּשׁ מְעִיל שֶׁלִּי הַמְּרֻפָּט
נָעַץ צִפֹּרֶן אֲדֻמָּה.
סמטת המעדנים
גַּן עֵדֶן בִּזְעֵיר אַנְפִּין
בִּשְׁבִיל בָּאֵי עוֹלָם בִּזְעֵיר אַנְפִּין.
עָלָיו אֲנִי מוֹדֶה לְךָ, בּוֹרֵא הַהַפְתָּעוֹת,
בְּשֵׁם הַנְּעָרִים הַמְּשַׁיְּטִים בְּנַחֲלֵי־סֻכָּר,
בְּשֵׁם הַנְּעָרוֹת הַמַּפְלִיגוֹת
בְּתוֹךְ מִפְרָשִׂיּוֹת שֶׁל דְּבַשׁ!
מִמַּעֲבֵי הַצֵּל שֶׁל הַבָּתִּים הָעֲקֻמִּים
גָּחִים הַנְּעָרִים,
יוֹרִים עֵינֵי סַפִּיר,
יוֹרִים עֵינֵי פֶּחָם
אֶל דּוּכָנִים פְּרוּשִׂים, הַמַּצִּיעִים
כָּל מַאֲפֵה-תַּנּוּר בִּלְבוּשׁ פּוּרִים:
גִּידֵי בָּצֵק נַחְשׁוֹנִיִּים
עוּגוֹת פְּרִיכוֹת עִם שֶׁלֶג מְמֻתָּק,
סַהֲרוֹנִים מְשֻׂמְשָׂמִים,
סֻפְגָּנִיּוֹת מֻקְצָפוֹת,
דֻּבְשָׁנִיּוֹת עִם כֶּתֶר־דֻּבְדְּבָן בּוֹצֵץ,
לֵצִים שֶׁל שׁוֹקוֹלָד,
דֻּבִּים מִפֻטָּמִים פֵּרוֹת־גָּבִישׁ,
בּוּרֶקַאס אֲבוּסוֹת גְּבִינָה וָתֶרֶד,
וְעוֹד הַבְלֵ-עוֹלָם, שֶׁבִּזְכוּתָם
הַבִּלְתִּי־מְעֻרְעֶרֶת מַפְלִיאִים לְהִוָּלֵד
יִצְרֵי-לֵבָב טְמִירִים, שֶׁמִּכֹּחָם
נִרְקֶמֶת הֲוָיַת חַיֵּינוּ
לְמִן מִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים וְעַד
גִּלּוּי הַמַּצֵּבָה עַל גּוּף עָרוּךְ
כְּעֵין שֻׁלְחַן-מִשְׁתֶּה לְתוֹלָעִים.
סִמְטַת מַעֲדַנִּים, כָּזוֹ,
שֶׁמֵּעָלֶיהָ לֹא יִכְבֶּה הַסַּהַר
מִיְּמָמָה עַד יְמָמָה,
לֹא דִּמְיוֹנִי הַמְּיֻחָם בַּדָּהּ.
אִמִּי מָשְׁכָה אַחַת לְחֹדֶשׁ אֶל הַשּׁוּק,
אֶת שְׁנֵי בָּנֶיהָ, צֶמֶד תְּאוֹמֵי־כִּעוּר,
אֲשֶׁר בְּנָעֳצָם הָאֶצְבָּעוֹת
בְּנַקְנִיקֵי–רַחַט לוֹקוּם,
עַכּוּזֵיהֶם הָיְתָה צוֹבֶטֶת
וְאֶת פְּרוּסַת הַמַּעֲדָן – דָּבִיק וְרַכְרוּכִי –
לוֹעֶסֶת בְּעַצְמָהּ.
יַלְדוּת שׁוֹחֶרֶת טֶרֶף בְּהָרֵי חַלְבָה,
תּוֹקַעַת סַכִּינִים שֶׁל עֵץ בְּשַׂק שֶׁל תְּאֵנִים,
עִתִּים יוֹרֶדֶת לְרַחְרֵחַ בְּאַבְקַת רוֹכֵל,
שֶׁרַק בְּגַּן-הַתַּבְלִינִים נִמְכֶּרֶת.
רִבַּת הַשּׁוֹשַׁנִּים זוֹחֶלֶת אֶל חִכִּי
וּמַעֲלָה אֶת חֲלוֹמִי אֶל עָב שֶׁל קְטֹרֶת
וְעַצְמוֹתַי מְצַלְצְלוֹת
וְהַסִּמְטָה שׁוּב מִתְאַכְלֶסֶת שִׁגְעוֹנוֹת שֶׁל דְּבַשׁ קָלוּי
וּנְחָשִׁים שֶׁל אִזְמַרְגָּד רוֹתֵחַ
רָצִים בַּדּוּכָנִים!
לָשׁוֹן דַּקָּה שֶׁל חֲתוּלָה רוֹשֶׁמֶת
וְרָדִים אֲדַמְדַּמִּים עַל פְּנֵי הַנְּעָרוֹת
שֶׁבָּאוּ לְהָצִיץ בַּמַּמְתַּקִּים.
וּכְשֶׁבַּרְנָשׁ חָצוּף מַצִּיעַ בְּחִיּוּךְ שֶׁל קֶמַח
כִּבּוּד־חִנָּם, כָּל הַכִּכָּר דּוֹעֶכֶת
וְהֵן שָׁבוֹת הַבַּיְתָה לְסַפֵּר וּלְסַפֵּר.
מֵעֵבֶר לִזְגוּגִית שְׁלוּגָה
גְּבִינוֹת עַנְבָּר מַעְפִּילוֹת
גִירַלְדוֹת שֶׁל נַקְנִיק מַעֲלוֹת גֵּרוּי
לִנְגֹּס, לִקְרֹעַ, לִנְהֹם מֵאֹשֶׁר פִּרְאוֹנִי,
רִירִים חַמִּים וְשַׁאֲגַת עֶרְגָּה
הוֹרְסִים מִצְווֹת שֶׁנִּלְמְדוּ בְּרֹב עָמָל.
הַנְּעָרִים רוֹמְסִים בְּשִׁנֵּיהֶם
עָלִים שֶׁל כְּרוּב מָלֵא קָצוּץ,
פְּתוֹתֵי תֶּרֶד עִם בִּצְבּוּצֵי שַׁמֶּנֶת.
דִּגְדּוּג נָעִים מַרְטִיט דָפְנֵי הַחֹטֶם
חֶרְדַת דְּמָמָה וְלַעַס מְכֻנָּס מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן.
דְּמָעוֹת שֶׁל תַּאֲוָה עוֹטְפוֹת אֶת טֶרֶף הַגֶּפֶן
וְהַקֵּבָה אוֹמֶרֶת חַג.
הָעַרְמוֹנָר קוֹרֵא: "יוֹקְדִים, יוֹקְדִים!
"מַפּוּחַ זַעֲרוּר שׁוֹרֵק בַּגֶּחָלִים.
הָעַרְמוֹנִים מְפַצְפְּצִים בְּסַבְלָנוּת קְדוֹשִׁים,
קְלִפּוֹת חוּמוֹת רֵיחָנִיּוֹת
עוֹנוֹת מִן הַבִּירָה בְּדִקְדּוּקֵי צִיּוּץ
וּמִתְהַפְּכוֹת כְּמוֹ רַקְדָנִיּוֹת שְׂרוּפוֹת
וּמִתְעַלְּפוֹת מֵעֹצֶם רֵיחַ קִנָּמוֹן.
לרבים מוכר המשורר רפאל אליעז בעיקר בזכות תרגומיו לשירי לורקה ולמחזות שקספיר.
אולם, בצד פעילותו האינטנסיבית כמתרגם כתב אליעז שירה ודרמה. שירתו המוקדמת כונסה
בסוף שנות השלושים ובאמצע שנות ה-40 בשני קבצים: "שמש בדרכים" ו"אהבה במדבר".
אך למן הופעת כרך שיריו השני הלך והתמעט פרסומם של שיריו, אף כי יצירתו לא פסקה.
השירים שכתב נותרו בעזבונו עם מותו בגיל 69 בשנת 1974, והם הופיעו כעבור שנה
בעריכת חיים נגיד בחמישה כרכים, בספר "הגוף חולם" (הוצאת ספרא) כוּנס מבחר מתוך
חמשת הכרכים הללו. ביניהם ימצא הקורא שירים שלוקטו מתוך יצירתו המאוחרת של אליעז -
שירי האהבה וכאביה, שירי הגות ליריים, בלדות ושירים על השירה. בצדם הובאו כאן גם שירים
משנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, וביניהם שירי זמר שהפכו לסימני דרך
בתולדות הזמר הישראלי, כמו "זמר על הרועה הקטנה", "שיר רועים", "שיר העמק".
"כשהגוף חולם" חושף את העושר האימאז'יסטי, הלשוני, המוסיקלי וההגותי של משורר
מצניע לכת ומקורי,במקביל יצא בהוצאת ספרא גם מבחר שירים ושירי זמר מתוך מחזות
מקוריים ומתורגמים, מאת רפאל אליעז - "שירי תיאטרון".
|
| |
|
נבחרו חמשת הזוכים בפרס אס"י
הפרס הספרותי החדש של איגוד סופרי ישראל
הסופרת יעל ישראל, המשוררים גד קינר וברכה רוזנפלד, הסופר הדרוזי פואז חוסיין והמספר אבנר הנמן
הוכרזו כזוכי פרס אס"י (איגוד סופרי ישראל) לשנת תשס"ט. הפרס המוענק לחברי האיגוד בלבד, ניתן
השנה בפעם הראשונה. הנמן הוא היחיד בין הזוכים שאינו נמנה עם חברי איגוד הסופרים, והוא התמודד
על הפרס במסלול "תגלית השנה". הפרס מעניק לזוכה בו הוצאה לאור של ספרו בהוצאת "ספרא", בית
ההוצאה לאור של איגוד סופרי ישראל.
חבר השופטים כלל את פרופ' זיוה שמיר, פרופ' אביבה דורון וד"ר חיים נגיד.
להלן נימוקי השופטים:
יעל ישראל
הרומן "האלילות" הוא ספר מלא תשוקות וכתוב בלהט, מערב דימויים מפתיעים בשפת סיפור ישירה,
דיבורית, ומגולל הוויה אנושית סגורה בתוך עצמה ורבת חיוניות. ההתבוננות של יעל ישראל אל פנים
הנפש של דמויותיה נעשית בעיקר תוך תיאור שיגם ושיחם ופעולתם. כתיבתה המקורית, הבורחת מן
הבנאליות, היא מלאת סקרנות, רבת תובנות וחפה מכל זיוף. בזכות הישגים אלה היא ראויה לפרס אס"י.
פואז חוסיין
פואז חוסיין, בן כפר חורפיש אשר בגליל, מגולל בקובץ הפרוזה שלו "אגדות מחורפיש" סיפורי אגדה
הנטועים בנופי כפרו ובטבע הסובב אותו: הנחלים, הגשם המחלחל באדמה, החיים מעונת קטיף לעונת
גשמים, שדות הכרוביות הצומחים בצדי הדרכים, כל אלה מראות שאינם רווחים בספרות הנכתבת היום.
על כל אלה הוא ראוי לפרס אס"י.
ברכה רוזנפלד
שיריה של ברכה רוזנפלד, ובמיוחד כפי שהם באים לידי ביטוי בספרה האחרון "אמי מציירת" , הם מופת
של שירה חכמה, המתבוננת במציאות בעיניים מפוכחות ומצועפות, בעת ובעונה אחת. זוהי שירה העושה
שימוש במכמני העבר כדי להתמודד עם קשיי ההווה וכאביו, ובמיוחד עם כאב העקירה של אמה
הביולוגית, ציירת, שבתה מזדהה עם לבטיה האמנותיים. אלה שירים ישירים וישרים, מאופקים וספוגי
תרבות. בזכות הישגיה אלה היא ראויה לפרס אס"י.
גד קינר
שיריו של גד קינר מצטיינים בעולם אישי ייחודי, גותי, מקברי ומסויט לעתים, רדוף מתח וחרדות, ובו
מקום נכבד לבחינת הקשר הסבוך עם העבר המשפחתי. אלה הם שירים עזי מבע, שעולמו העשיר
והמרובד של מחברם עולה ובוקע בהם מכל סדק וחרך. שירתו של גד קינר היא שירה אקזיסטנציאלית
מורכבת ומעניינת, המעניקה לקוראיה תובנות חדשות על אפשרויות ההתמודדות עם הטרגיקה של הקיום
האנושי ועם גזר דינו של החלוף. על כך הוא ראוי לפרס אס"י.
אבנר הנמן
סיפוריו של אבנר הנמן מצטיינים בשנינות ובאירוניה כובשות, ומשרטטים דיוקנים פסיכולוגיים בחדירה
נדירה. בטון מאופק נטווים חוטי העלילות המתנהלות בקצב מהיר, מפתיע ומפעים. הנמן מתבונן
מפרספקטיבה ייחודית בהוויה הישראלית, ומבטו המפוקח והרענן מגלה בה פנים בלתי צפויות. בזכות
השגיו אלה הוא ראוי לפרס אס"י ולתואר "תגלית השנה".
על הזוכים
יעל ישראל – סופרת, עורכת מבקרת קולנוע וספרות. פרסמה עד כה קובץ סיפורים אחד ושלושה
רומנים, אחד מהם ברשת.
ברכה רוזנפלד - משוררת ומתרגמת. פרסמה שלושה ספרי שירה. מתרגמת שירה מפולנית. כיהנה כיו"ר
אגודת הסופרים העברים.
גד קינר – פרופ' חבר בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת ת"א, משורר, שחקן, במאי, עורך,
דרמטורג, ומתרגם. ספרו "הפרעות קשב", שזכה בפרס הוא ספרו הרביעי.
פואז חוסיין – בן הכפר חורפיש בגליל, שם הוא משמש כמנהל מחלקת החינוך. פרסם בעברית שני קבצי
שירה וקובץ סיפורים. חלק משיריו תורגם ופורסם בחו"ל.
אבנר הנמן - (32), הצעיר בין הזוכים פרסם עד כה משיריו ומסיפוריו בכתבי עת, וכן הוציא ספר שירים.
הסרט של רונן ברלוביץ' "סיפור קצר על אהבה" מבוסס על סיפור קצר שלו.
לפרטים: נא לפנות לנחמה טל. 03-6950019
|
|
|
|
|
