עמיר מאוטנר

שיר מחווה לשׂדרות ולעזה 

אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁהָרְצוּעָה לוֹחֶצֶת

שֶׁאִי אֶפְשָׁר יוֹתֵר לִסְבֹּל בְּשֶׁקֶט?

מִנְהָרוֹת מִלְּמַטָּה דּוֹחֲפוֹת אַפָּם וַחֲמָתָם

לְמַעְלָה הַקָּסָאמִים מוֹצִיאִים אֶת נִשְׁמָתָם.



אֵיךְ יוֹדְעִים שֶׁחֲגוֹרַת הַבִּטָּחוֹן

צוֹלֶפֶת בַּבָּשָׂר עַד שֶׁקָּשֶׁה לַחֲזֹר לִישֹׁן?

מִפְלְצוֹת הַטַּנְק מִסְתַּעַרְבוֹת עַל סִמְטָאוֹת בַּחוּץ

וּלְתוֹךְ בָּתִּים שַׁבַּ"כּ פּוֹרֵץ עִם צַו פִּנּוּי נָחוּץ.

(המשך בעמ' 5 בחוברת)



גג 16 

מציג כ-120- משוררים ומשוררות

המשקפים את השירה הצעירה בספרות העכשווית

בעריכת פסח מיילין



אבנר הנמן



תְּנוּ לִי שׁוּרָה לְשִׁיר,

מְבַקֵּשׁ.

רַק שׁוּרַת פְּתִיחָה אַחַת,

אַחַר כָּךְ אֲנִי אֶסְתַּדֵּר

לְבַד,

בְּכֹחוֹת עַצְמִי.



תְּנוּ לִי סוּס,

מְבַקֵּשׁ.

רַק סוּס, מִצִּדִּי

שֶׁיִּהְיֶה מְכֹעָר,

שֶׁיִּהְיֶה טְרוֹיָאנִי,

אֶתֵּן לָכֶם אֶת מַמְלַכְתִּי. 



תְּנוּ לִי מְחִיאוֹת כַּפַּיִם

סוֹעֲרוֹת,

בְּתֹם הָרְכִיבָה. 

(המשך בעמ' 7 בחוברת) 

חוברת תיאטרון 22

מן החוברת

מתוך וריאציות גולדברג

מאת ג'ורג טבורי

מגרמנית: גד קינר

 תמונה ראשונה

(ירושלים. הבמה הריקה. שולחן-במאי ועליו תנ"ך.

 גברת סחבה מנקה את הרצפה. מוסיקה של באך.

 נכנס גולדברג עם פרח וספר בימוי.) 

גודלברג: יום יפה, גב' סחבה. 

גב' סחבה: מה כל כך יפה מה? 

גולדברג: במה ריקה היא היופי בהתגלמותו,  בייחוד ביום הראשון לחזרות,

 כשעוד לא התחוללה שום שואה. 

גב' סחבה: עוד תתחולל. 

גולדברג: להיכשל, תמיד להיכשל, שוב להיכשל, יותר טוב להיכשל. 

גב' סחבה:  שוב פעם איזה מחזה מלוכלך, מה? 

גולדברג: מה לעשות, גב' סחבה. אני יודע שזה נורא, אבל כולנו נוצרנו מטיפה סרוחה.

 גב' סחבה:  חוץ ממקרה בעייתי אחד.

(נשמע טרטורו של הליקופטר בשעת נחיתתו. הם מביטים כלפי מעלה ומקשיבים) 

גולדברג: או שאנחנו אחרנו, או שהוא מקדים. (קורא) חבר סאונד, אתה שם?